Nuro נוסדה בספטמבר 2016 במאונטן-ויו בידי ג'יאג'ון ז'ו ודייב פרגוסון, שניהם מהנדסים בכירים לשעבר בפרויקט הרכב האוטונומי של גוגל שהפך לוויימו. הרעיון שהגדיר אותה היה ויתור מכוון: אם הרכב מיועד לחבילות ולא לאנשים, אפשר לתכנן אותו קטן, איטי וקל יותר — ולכן גם מסוכן פחות בהתנגשות — ואפשר לוותר לגמרי על הגה, על דוושות ועל מראות-צד. הדגם R2, שהחל להיבחן ביוסטון בפברואר 2020, נבנה בדיוק כך.
ההסכמים המסחריים המוקדמים שלה הפכו אותה למוכרת: ניסוי משלוחי-מזון עם רשת המכולת Kroger ב-2018, משלוחי פיצה עם Domino's ביוסטון ב-2019, הובלת ציוד רפואי בין מתקני-בריאות בקליפורניה בשיא מגפת הקורונה ב-2020, ומשלוחי מרשמים עם רשת בתי-המרקחת CVS. Nuro הייתה גם החברה הראשונה שקיבלה מרשות הבטיחות בתעבורה האמריקאית (NHTSA) פטור מתקן-רכב פדרלי עבור כלי-רכב אוטונומי — הכרה רגולטורית בכך שרכב בלי נהג אינו צריך לעמוד בדרישות שנכתבו כדי להגן על נהג שאיננו.
למרות הנראוּת התקשורתית, המודל העסקי לא הצליח להתרחב. בספטמבר 2024 שינתה החברה כיוון: במקום להפעיל צי משלוחים משלה, היא מרשה כעת את מערכת-הנהיגה שלה, Nuro Driver, ליצרניות-רכב ולמפעילי-תחבורה — מעבר ממפעיל למספק-טכנולוגיה, אותו מהלך ש-Wayve בחרה בו מלכתחילה.
ביולי 2025 הוכרזה שותפות משולשת עם Uber ועם יצרנית הרכב החשמלי Lucid להפעלת צי מוניות-אוטונומיות, שבו אובר רוכשת ומפעילה רכבי Lucid Gravity המצוידים בתוכנת Nuro. באוגוסט אותה שנה גייסה החברה כ-203 מיליון דולר לפי שווי של 6 מיליארד דולר, ממשקיעים ובהם Uber ו-NVIDIA. בשיא תקופת ההשקעות המוקדמת, ב-2021, הגיעה כבר לשווי של 5 מיליארד דולר בסבב בהובלת קרן T. Rowe Price — כלומר במשך כארבע שנים כמעט לא עלה שוויה, סימן לקצב שבו התחום כולו התקרר אחרי הציפיות הראשונות.