הפרספטרון (Perceptron)

פרנק רוזנבלט המציא את הפרספטרון במעבדה האווירונאוטית של קורנל. ב-1957 הדמה אותו לראשונה על מחשב IBM 704, וב-1958 פרסם את המאמר המכונן שהציג אותו לראשונה, בכנס הבינלאומי הראשון לבינה מלאכותית. הפרספטרון הוא אלגוריתם ללמידה מפוקחת של מסווג בינארי: הוא משלב קלטים משוקללים לפי הנוסחה f(x) = h(w·x + b), כאשר h היא פונקציית-מדרגה שמפיקה פלט בינארי (0 או 1), ומעדכן את המשקלים בכל פעם שהתחזית שגויה ביחס לתווית-האימון.

ב-1959–1960 נבנה במעבדת קורנל "מארק 1 פרספטרון" — מימוש-חומרה שאפתני של הרעיון: 400 תאי-אור בסריג של 20×20 שימשו כקלט חושי, 512 יחידות-אסוציאציה יצרו שכבת-ביניים, ושמונה יחידות-תגובה הפיקו את הפלט; פוטנציומטרים שהותאמו על-ידי מנועים חשמליים מימשו את המשקלים הניתנים-ללמידה. המכונה הוצגה לראשונה לציבור ב-23 ביוני 1960, ונמצאת כיום במוזיאון סמית'סוניאן להיסטוריה אמריקאית. הכיסוי התקשורתי היה נלהב במיוחד — הניו יורק טיימס פרסם כותרת "מכשיר חדש של הצי לומד תוך כדי פעולה", וגם המגזין ניו יורקר שיבח את הפריצה הטכנולוגית כמבשרת עידן חדש. ב-1962 פרסם רוזנבלט את הספר "עקרונות הנוירודינמיקה", ובו תיעד גם ניסויים בגרסאות מרובות-שכבות וגרסאות עם עיבוד-מושהה-בזמן.

ב-1969 פרסמו מרווין מינסקי וסימור פפרט את הספר המשפיע "פרספטרונים", שהוכיח מתמטית מגבלות חמורות של פרספטרון חד-שכבתי — ובמיוחד שאינו מסוגל לפתור את בעיית ה-XOR (או-בלעדי), פונקציה לוגית פשוטה יחסית. אף שמינסקי ופפרט עצמם הבינו שפרספטרונים מרובי-שכבות יכולים לגבור על המגבלה, הספר גרם לירידה חדה בעניין ובמימון למחקר רשתות-נוירונים — תרם ישירות ל"חורף הבינה המלאכותית" הראשון, שנמשך כעשור, עד שרעיונות של רשתות רב-שכבתיות ואלגוריתם ה"התפשטות-לאחור" החיו את התחום מחדש בשנות ה-80. רוזנבלט עצמו לא זכה לראות את התחייה — הוא נהרג בתאונת-שיט במפרץ צֶ'זַפִּיק ב-11 ביולי 1971, ביום הולדתו ה-43, לפני שהרעיונות שהניח יסודם צברו תאוצה מחדש.