רובוט מיני (Sex Robot)

מה זה רובוט מיני, ומה קיים בפועל

רובוט מיני (⁦Sex Robot⁩), המכונה גם ⁦sexbot⁩, הוא רובוט אנתרופומורפי שמשלב תכונות של בובת מין עם יכולת לדמות תנועות והתנהגויות שמצופות בקיום יחסי מין. בשונה מבובת מין רגילה, הוא מצויד בחיישנים ומשלב טכנולוגיית בינה מלאכותית. לפי ויקיפדיה האנגלית, נכון ל-2026 עדיין לא פותחו רובוטי מין מונפשים באופן מלא; מה שקיים הם אבות טיפוס ראשוניים, המסוגלים לייצר דיבור, הבעות פנים ותגובה למגע, אך אינם קרובים לדימוי השלם שמוצג בשיווק. גם ויקיפדיה העברית קובעת שנכון ל-2020 עדיין לא פותחו רובוטים מיניים מונפשים לחלוטין, אף שכמה כבר נבנו. ויקיפדיה האנגלית מציינת גם מינוח נלווה: אדם שנמשך מינית לרובוטים כאלה מכונה ⁦digisexual⁩ או ⁦robosexual⁩. דגמים בדמות אישה מכונים לעיתים ⁦fembots⁩, ודגמים בדמות גבר ⁦malebots⁩ או ⁦manbots⁩.

מבובת גומי עד ⁦Harmony⁩

שורשי התופעה קודמים בהרבה לבינה המלאכותית. לפי ויקיפדיה, בובות מין מגומי, שנקראו "נשות גומי" (⁦femmes en caoutchouc⁩), תועדו בצרפת כבר ב-1855, בדיווח בעיתון ⁦Le Figaro⁩ על תערוכה עולמית שהציגה מוצרי גומי אמריקאים. ב-1997 התחיל מאט מקמולן לייצר בובות סיליקון בשם ⁦RealDoll⁩, וב-2017 הציגה חברתו, ⁦Realbotix⁩, את ⁦Harmony⁩: דגם שמותאם אישית באמצעות אפליקציה, ומחירו דווח בכ-15,000 דולר. הוא מסוגל לחייך, למצמץ, לנהל שיחה, לספר בדיחות ולזכור פרטים כמו העדפות האוכל של המשתמש ושמות אחיו. ב-2018 הכריזה אותה חברה על דגם זכרי בשם ⁦Henry⁩. יצרן אחר, ד"ר סרחי סנטוס מברצלונה, פיתח רובוטה בשם ⁦Samantha⁩, שעוברת בין "מצב מיני" ל"מצב משפחתי", שבו היא מסוגלת לספר בדיחות ולשוחח על פילוסופיה.

הצד שבעד: חברה ולוויה, ספר שהצית דיון, וחוקרים תומכים

התומכים בטכנולוגיה מדגישים את הצורך בחברה: לפי יצרנים רבים, ובהם מקמולן, מתן חברה ולוויה הוא חלק מרכזי במוצר. ב-2007 פרסם דייוויד לוי את ⁦Love and Sex with Robots⁩ (בתרגום חופשי: "אהבה ומין עם רובוטים") בהוצאת ⁦HarperCollins⁩, ובו טען שבזכות ההתקדמות ברובוטיקה ובבינה מלאכותית, קשרים רומנטיים ומיניים בין אדם לרובוט, ואפילו נישואים, יהפכו לנורמליים חברתית. הוא כתב במפורש כי "פרקטיקות כאלה יהיו שגרה עד 2050". הספר עורר מחקר אקדמי בנושא מ-2007 ואילך, ולוי עצמו אמר בריאיון ל-⁦Newsweek⁩ ב-2014 שהוא מאמין ש"רובוטי מין אוהבים יהיו ברכה גדולה לחברה". חוקרים אחרים מציעים תועלות נוספות: הביואתיקנית ננסי ג'קר טוענת שרובוטים כאלה יכולים לעזור לקשישים עם מוגבלות לשמור על כבודם בתחום האינטימי. מחקר חלוץ שבדק רובוט מלווה אינטימי לקשישים הסובלים מדמנציה ומדיכאון מצא שהעניין של המשתתפים לא דעך עם הזמן, ושנוצר קשר משמעותי עם הרובוט.

המחלוקת: הקמפיין נגד רובוטי מין

בספטמבר 2015 הקימו קתלין ריצ'רדסון מאוניברסיטת ⁦De Montfort⁩ ואריק בילינג מאוניברסיטת ⁦Skövde⁩ את ⁦Campaign Against Sex Robots⁩ — "הקמפיין נגד רובוטי מין" — שקורא לאסור את ייצורם של רובוטי מין אנתרופומורפיים. במאמר עמדה משנת 2015 כתבה ריצ'רדסון שהצעתו של לוי "חושפת כמה בעיות, בראשן הבנתו את מהות הזנות", והוסיפה ש"הדבר נותן לגיטימציה לאורח קיום מסוכן". לטענתה, הרובוטים האלה מקבעים יחס לגוף האישה כאל "מצרך", מעודדים אינטראקציה חסרת אמפתיה, מזיקים לחברה ומבזים נשים. חוקרים אחרים מוסיפים זוויות משלהם: רוברט ספארו מאוניברסיטת ⁦Monash⁩ מזהיר שרובוטים ריאליסטיים שמדמים חוסר הסכמה עלולים לנרמל תרבות אונס. מנגד, יש חוקרים שמדגישים שהמראה, התכונות וקהל היעד של המוצרים האלה אינם קבועים מראש, ואפשר לעצב אותם "בידי ולמען" נשים, אנשים קוויריים, קשישים ואנשים עם מוגבלות.

דיון מקוטב: בעיקר קולות קיצוניים

סקירה שיטתית שפורסמה ב-2020 מצאה 98 מאמרים אקדמיים על רובוטי מין עד אותה שנה. לפי ויקיפדיה האנגלית, השיח מתאפיין ב"רעיונות בולטים יחסית על השפעות חיוביות חזקות או שליליות חזקות", בעוד השפעות חלשות או אמביוולנטיות — שהן הסבירות ביותר מבחינה תאורטית ואמפירית — נדונות רק לעיתים רחוקות.

המצב המשפטי

בארצות הברית אישר בית הנבחרים ב-13 ביוני 2018 את הצעת החוק ⁦CREEPER Act⁩ של חבר הקונגרס דניאל דונובן, שנועדה לאסור יבוא והעברה של בובות ורובוטים מיניים בדמות קטינים. לפי ויקיפדיה האנגלית, ההצעה גוועה בסנאט באותה שנה, ואילו באוסטרליה ובבריטניה כבר קיימים איסורים כאלה.