ילדת הפלא (Small Wonder)

הסיטקום: תפוצה ישירה, 1985–1989

ילדת הפלא (⁦Small Wonder⁩) היא סיטקום אמריקאי שיצר הווארד לידס. הוא שודר מ-7 בספטמבר 1985 עד 20 במאי 1989 בתפוצה ישירה (⁦first-run syndication⁩), כלומר נמכר לכל תחנה בנפרד ולא הוזמן בידי רשת אחת. בארבע עונות שודרו 96 פרקים, 24 בכל עונה. בעלילה בונה טד לוסון, מהנדס רובוטיקה בחברת ⁦United Robotronics⁩, רובוט שנראה כמו ילדה בת תשע. הוא קורא לה ⁦V.I.C.I.⁩ (ראשי תיבות של ⁦Voice Input Child Identicant⁩, ובקיצור "ויקי"), ומציג אותה למכריו כבת מאומצת שהוריה מתו בתאונה. ויקי מצטרפת למשפחת לוסון, שמנסה לשלב אותה כילדה רגילה. בינתיים השכנים, משפחת ברינדל ובעיקר בתם הארייט, מטרידים אותם בביקורים לא צפויים שמאיימים לחשוף את הסוד.

⁦NBC⁩ פסלה, ⁦Metromedia⁩ הימרה על 300 אלף דולר לפרק

לידס הציע את הרעיון תחילה ל-⁦NBC⁩, שסירבה. אחר כך קנה את הרעיון בחזרה ומכר אותו לחברת ⁦Metromedia⁩, שניסתה לפרוץ לשוק התפוצה הישירה. מטרומדיה התחייבה ל-13 פרקים ראשונים בתקציב של כ-300 אלף דולר לפרק — נמוך, לפי לידס עצמו, מתקציבו של כל סיטקום אחר ששודר אז בטלוויזיה. התקציב הצנוע ניכר באפקטים: סצנות שבהן ויקי מסובבת את ראשה ב-360 מעלות או מרימה מקרר צולמו מול מסך ירוק, בימי חמישי. השחקנית טיפאני בריסט, שגילמה אותה, נדרשה לשמור על פנים חתומות ולדבר בקול מונוטוני — לדבריה, היא נשכה את הלחיים מבפנים כדי לא לחייך.

המבקרים לא אהבו, הצופים כן

לפי ה-⁦BBC⁩, כפי שמצוטט בוויקיפדיה, הסדרה "נחשבת באופן נרחב לאחד הסיטקומים הגרועים ביותר בתקציב נמוך בכל הזמנים" (⁦widely considered one of the worst low-budget sitcoms of all time⁩). המבקר רוברט ביאנקו מעיתון ⁦USA Today⁩ מנה אותה ב-2002 בין המועמדות לתואר התוכנית הגרועה ביותר בהיסטוריית הטלוויזיה. לעומת זאת, לפי כתבה באתר ⁦Mental Floss⁩, הסדרה הייתה אהובה על ילדים וגם על קשישים, ומועדוני מדע בדיוני כתבו להפקה מכתבים שניתחו את ההיגיון המפוקפק של הבינה המלאכותית של ויקי, ונהנו מ"סיטקום מדע בדיוני".

הצלחה מסחרית: יותר מעשרים מדינות, ו"סופר ויקי" בברזיל

חרף תקציבה הנמוך והביקורות הקשות, נמכרה הסדרה ליותר מעשרים מדינות, והייתה פופולרית בייחוד באיטליה, בצרפת, בהודו ובברזיל — שם שודרה בשם "סופר ויקי". גרסה מחודשת בהינדי, ⁦Karishma Kaa Karishma⁩, שודרה ברשת ⁦StarPlus⁩ מ-24 בינואר 2003 עד 16 באפריל 2004. בישראל שודרה הסדרה, בשם "ילדת הפלא", בשעות אחר הצהריים במסגרת הרצועה היומית "רואים 6/6" בטלוויזיה החינוכית הישראלית, בסוף שנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90.

מאחורי הקלעים: תסריטים ש"אי אפשר לתקן"

לפי כתבה באתר ⁦Mental Floss⁩, הכותב מל שרר אמר שהסדרה הייתה גרועה כל כך "שלא הייתה דרך לתקן את זה". תסריט אחד כלל שמונה עמודים של שיחה רצופה, ואחד הכותבים שאל אם הם עובדים על סיטקום או על "ציור שמן". השחקנית מרלה פנינגטון-רואן, שגילמה את אשתו של לוסון, סיפרה שלא חשבה שמישהו בכלל יראה את הסדרה, מפני ששידור בתפוצה ישירה היה אז דרך הפצה עלומה ולא מוכרת. אמילי שולמן, שגילמה את השכנה הארייט ברינדל (בכתבה היא מופיעה בשמה המאוחר, אמילי וובסטר), נזכרה שזר ברחוב אמר לה פעם שהיא "משתתפת בתוכנית הגרועה בהיסטוריית הטלוויזיה". חרף זאת, לפי אותה כתבה, הסדרה הייתה להיט בתפוצה ישירה שנתיים לפני שעלתה לשידור ⁦Star Trek: The Next Generation⁩.

ויקי: רובוט לעזרת ילדים עם מוגבלויות שהפך לסוד משפחתי

לפי ויקיפדיה האנגלית, לוסון בנה את ויקי בניסיון לעזור לילדים עם מוגבלויות; בבית היא משמשת כמשרתת בדמות ילדה, ומוצגת כלפי חוץ כ"ילדה המאומצת" שהמשפחה צריכה להסתיר. לדמות יש כמה פרטים טכניים קבועים: שקע חשמל מתחת לזרועה הימנית, יציאת נתונים (⁦data port⁩) מתחת לזרועה השמאלית, ולוח גישה בגבה. כוחה ומהירותה על-אנושיים, אבל היא מדברת בקול מונוטוני ומבינה את רוב הפקודות באופן מילולי — פער בין יכולת לבין ביטוי שהוא חלק מהבדיחה של הסדרה.

מיזוג עם ⁦Fox⁩, ומוצרי לוואי מצומצמים

לפי הדיווחים, כשרשת ⁦Fox⁩ רכשה את מטרומדיה היא לא אהבה במיוחד את הסדרה, אבל כיבדה את ההתחייבות לחדש אותה לשנתיים נוספות, כך שהסדרה הגיעה בסך הכול לארבע עונות. לעומת זאת, המסחור שלה נשאר דל להפתיע ביחס להצלחתה: בשנה אחת יצאה תחפושת ליל כל הקדושים בדמות ויקי, בובת ויקי לא עברה את שלב אב הטיפוס, ורעיון לגרסה מצוירת עלה לדיון ונדחה.

הכרה, המשך חיים ותקליטורים

אמילי שולמן, שגילמה כאמור את השכנה הארייט ברינדל, זכתה ב-1986 בפרס ⁦Young Artist Award⁩ לשחקנית משנה צעירה מצטיינת בסדרת טלוויזיה חדשה. בשנת 2010 הוציאה חברת ⁦Shout! Factory⁩ את העונות הראשונה והשנייה על ⁦DVD⁩. היוצר הווארד לידס נפטר ב-2017, בגיל 97. טיפאני בריסט, שגילמה את ויקי, הפכה בבגרותה לאחות מוסמכת, וב-2007 הצטלמה לכתבת אופנה של מגזין ⁦Details⁩ בתלבושת המקורית של ויקי. עד היום הסדרה מופיעה ברשימות "הסיטקומים הגרועים ביותר", ועם זאת נשארה פופולרית. דווקא השילוב הזה הופך אותה למקרה מבחן: רובוט בדמות ילדה שהצופים אהבו, גם כשהמבקרים חשבו שהסיפור לא "עובד".