תקלה מופלאה (Short Circuit)

הסרט הראשון: רובוט צבאי שנפגע מברק

תקלה מופלאה (⁦Short Circuit⁩) יצא לאקרנים ב-9 במאי 1986, בבימויו של ג'ון בדהאם ובתסריט מאת ס. ס. וילסון וברנט מאדוק. בעלילה, המהנדסים ניוטון קרוסבי ובן ג'אביטויה בונים בשביל הצבא האמריקאי רובוטים מדגם ⁦S.A.I.N.T.⁩, המיועדים למשימות קרביות, אף שקרוסבי, הממציא, ייעד אותם במקור לשימושים אזרחיים. ברק פוגע ברשת החשמל של המעבדה ופוגע גם ברובוט "מספר 5". המכה משבשת את תכנותו ומעניקה לו, בלשון הסרט עצמו, "תודעה בסיסית" (⁦rudimentary sentience⁩). מספר 5 בורח מהמתקן ונתקל בסטפני ספק, מטפלת בבעלי חיים בעיר אסטוריה שבאורגון. היא מגלה מאין הגיע ומנסה להגן עליו, בזמן שחברת ⁦NOVA⁩, שבנתה אותו, מנסה לתפוס אותו בחזרה.

מ"מספר 5" ל"ג'וני 5": בריחה שמסתיימת באימוץ

מספר 5 משתכנע בהדרגה שהוא בעל תודעה, ומצליח לבסוף לשכנע גם את קרוסבי בכך. כשחברת ⁦NOVA⁩ עומדת לתפוס אותו, הוא בונה מחלקי חילוף העתק של עצמו ומעמיד פנים שהושמד, כדי להטעות את רודפיו. אחר כך הוא מצטרף לקרוסבי ולספק בדרכם לחווה במונטנה, ובסוף הסרט מקבל שם חדש, "ג'וני 5", במקום הכינוי הצבאי שלו. לפי קטלוג מכון הקולנוע האמריקאי (⁦AFI⁩), כ-3 מיליון דולר מתוך תקציב ההפקה הכולל של 15 מיליון דולר הוקצו לבניית 17 רובוטים פיזיים ששימשו בצילומים. בעלילה עצמה, לפי אותו קטלוג, נבנו חמישה רובוטי ⁦S.A.I.N.T.⁩ בעלות של 11 מיליון דולר כל אחד.

קבלת פנים מעורבת, הצלחה בקופות

המבקר רוג'ר אייברט נתן לסרט דירוג של כוכב וחצי מתוך ארבעה, וכתב שהוא "חמוד יותר מכפי שהיה צריך להיות" (⁦too cute for its own good⁩); וינסנט קנבי מה-⁦New York Times⁩ תיאר אותו בלשון מתונה יותר כ"פנטזיה עליזה ולא פוגענית" (⁦a cheerful, inoffensive fantasy⁩). באתר ⁦Rotten Tomatoes⁩ עומד ציון הסרט על 62% ביקורות חיוביות, ובאתר ⁦Metacritic⁩ על 50 מתוך 100, ואילו הצופים עצמם נתנו לו ציון ⁦CinemaScore⁩ גבוה של "⁦A⁩–". חרף הביקורות המעורבות, הסרט גרף כ-40.7 מיליון דולר בארצות הברית בלבד, ודורג במקום ה-21 ברשימת הסרטים המכניסים בארצות הברית ב-1986. הוא היה גם מועמד לשלושה פרסי ⁦Saturn⁩, ובהם פרס סרט המדע הבדיוני הטוב ביותר, והשיר הראשי שלו, "⁦Who's Johnny⁩" של אל דה בארז', הגיע למקום השלישי במצעד ⁦Billboard Hot 100⁩.

תקלה מופלאה 2: מרובוט צבאי לאזרח אמריקאי

תקלה מופלאה 2 יצא לאקרנים ב-6 ביולי 1988, בבימויו של קנת' ג'ונסון. בעלילה, בן, שעזב את ⁦NOVA⁩, מוכר בפינות רחוב רובוטי צעצוע שבנה בעצמו, ומקבל הזמנה של 1,000 יחידות מקניינית של חנות כלבו. הנוכל פרד ריטר מצטרף אליו כשותף. השניים מתמקמים במחסן נטוש שמשמש, בלי ידיעתם, בסיס לשודדים שחופרים מנהרה אל כספת של בנק מעבר לרחוב. ג'וני 5 מגיע לעזור להם. פרד מגלה שג'וני שווה 11 מיליון דולר ומנסה למכור אותו — אותו סכום שצוין, בסרט הראשון, כעלות של רובוט ⁦S.A.I.N.T.⁩ אחד. ג'וני נפגע קשה בהוראת אוסקר, פקיד הבנק שמתגלה כמוח שמאחורי השוד, אך בכל זאת מצליח לתפוס אותו ברגע האחרון בעזרת מנוף, ממש כשסוללת הגיבוי שלו עומדת להתרוקן. ג'וני נראה מת, ובן מחזיר אותו לחיים בעזרת מכשיר החייאה (⁦defibrillator⁩). הסרט מסתיים בהקמת חברה בשם "⁦Input Inc.⁩", עם ג'וני כקמע שלה, ובטקס שבו בן וג'וני עצמו נשבעים שבועת אזרחות אמריקאית. בקופות גרף הסרט כ-21.6 מיליון דולר בארצות הברית — כמחצית מהכנסות הסרט הראשון — ודורג במקום ה-45 בהכנסות של 1988. המבקר ג'ין סיסקל, לעומת זאת, כתב שהוא "טוב מהמקור", והמבקרת ריטה קמפלי מה-⁦Washington Post⁩ כתבה עליו ביקורת מעורבת (6 מתוך 10).

ג'וני 5 בלי שחקן: מי בעצם הפעיל אותו

ג'וני 5 לא גולם על ידי שחקן באיפור, אלא היה רובוט פיזי מופעל, ואת קולו הקליט בנפרד טים בלאני. בסרט ההמשך שימשו בצילומים חמישה רובוטים של הדמות, ומזג האוויר הגשום והקר גרם לתקלות במערכות ההידראוליות והחשמליות שלהם. הצילומים של הסרט השני נערכו בטורונטו שבקנדה, שגילמה עיר אמריקאית בלתי-מזוהה. הגישה הזו — רובוט מכני אמיתי במקום הנפשה או תחפושת — היא שהעניקה לג'וני נוכחות פיזית מוחשית שהבדילה אותו מדמויות רובוט מצוירות או ממוחשבות באותה תקופה.

ביקורת מאוחרת ומורשת תרבותית

פישר סטיבנס לוהק לתפקיד בן ג'אביטויה, דמות שלא נכתבה במקור כהודית, וגילם אותה באיפור פנים כהה (⁦brownface⁩). הליהוק עורר ביקורת שנמשכה שנים; סטיבנס עצמו אמר בהמשך שהבחירה "עדיין רודפת אותו" (⁦definitely haunts me⁩). מעבר לביקורת הזאת, הטביע ג'וני 5 חותם תרבותי ממושך: לפי הדיווחים, הסרט היה הסרט המושכר ביותר בספריות הווידאו ב-1987, ומשחק מחשב רשמי שלו יצא באותה שנה מאת חברת ⁦Ocean Software⁩ למחשבי ⁦ZX Spectrum⁩, ⁦Commodore 64⁩ ו-⁦Amstrad CPC⁩. תסריט לסרט שלישי — שבו ג'וני 5 הולך ללמוד בקולג' — נכתב ב-1989, שוכתב ב-1990 ונגנז; גרסה מחודשת שהוכרזה ב-2008 ושוב ב-2020 לא הגיעה עד כה למסך. הקו המחבר בין שני הסרטים שיצאו בפועל הוא תבנית שחוזרת בקטגוריה הזו: מכונה שתוכננה למטרה אחת מתגלה כבעלת רצון עצמי, והעזרה שהיא מקבלת מבני אדם תלויה לא ביכולותיה, אלא באנשים שמוכנים להתייחס אליה כאל מישהו, ולא רק כאל משהו.