רובוט כירורגי (Surgical Robot) הוא מערכת שמסייעת לרופא לבצע ניתוח בדיוק גבוה — הכירורג מפעיל אותה מקונסולה, והיא אינה מנתחת בכוחות עצמה. זו נקודה שכדאי להדגיש, משום שהשם מטעה: המכונה אינה מקבלת החלטות רפואיות, אלא מתרגמת את תנועות ידיו של המנתח לתנועה של מכשיר דק שהוחדר דרך חתך זעיר. המנתח יושב בעמדת בקרה נפרדת משולחן הניתוחים, ורואה את שדה הניתוח דרך מערכת התצוגה של המכשיר.
היסטורית, ב-1985 בוצעה ביופסיית-מוח בהנחיית סריקת CT בסיוע זרוע רובוטית מדגם PUMA 560 — אחד המקרים המתועדים הראשונים. ב-1992 הוצג ROBODOC, שסייע בהחלפות מפרק ירך, והיה הרובוט הכירורגי הראשון שקיבל אישור FDA רשמי, ב-2008. המערכת המוכרת ביותר היא da Vinci של Intuitive Surgical, שקיבלה אישור FDA לניתוחים לפרוסקופיים כלליים בשנת 2000; דגם da Vinci Si יצא ב-2009 במחיר התחלתי של כ-1.75 מיליון דולר — נתון שממחיש מדוע מדובר בהשקעה מוסדית ולא ברכישה שגרתית.
לצד ההתלהבות קיימת ביקורת מבוססת. מבקרים מצביעים על מיעוט מחקרים שמראים שהתוצאות ארוכות-הטווח של ניתוח בסיוע רובוט טובות מאלה של ניתוח לפרוסקופי מסורתי — כלומר היתרון בדיוק ובנוחות המנתח אינו מתורגם אוטומטית לתוצאה קלינית טובה יותר עבור המטופל.
הזווית הישראלית כאן ממשית במיוחד. חברת Mazor Robotics מקיסריה נוסדה ב-2001 על ידי פרופ' משה שהם ואלי זהבי, והתמחתה בהנחיה רובוטית לניתוחי עמוד-שדרה. מערכת SpineAssist שלה, שיצאה לשוק ב-2004, הייתה מערכת הרובוטיקה הראשונה שאושרה על ידי ה-FDA לניתוחי עמוד-שדרה; אחריה הגיעו Renaissance ב-2011 ו-Mazor X, המשמשת למיקום ברגים בחוליות. בדצמבר 2018 רכשה מדטרוניק את החברה תמורת 1.7 מיליארד דולר, ושהם נבחר ב-2014 לאקדמיה הלאומית האמריקאית להנדסה. מדטרוניק מציעה כיום גם מערכת מודולרית בשם Hugo, המוצגת כחלופה זולה יותר לפלטפורמות הוותיקות.