WeRide נוסדה ב-2017 בגואנגג'ואו בידי טוני האן, ונכון ל-2026 היא מעסיקה יותר מ-2,000 עובדים ומחזיקה משרדים בסן-חוזה, אבו-דאבי, סינגפור ובערים סיניות נוספות. מה שמייחד אותה בין מפעילות הנהיגה האוטונומית הוא רוחב סוגי-הרכב: לא רק מונית, אלא גם אוטובוס זעיר (Mini Robobus, שהוצג ב-2021), משאית-מטען ומטאטא-רחוב אוטונומי (Robosweeper, 2024) — כולם רצים על אותה מערכת-נהיגה בסיסית. ההיגיון העסקי בכך ברור: פינוי אשפה וטאטוא רחובות הן משימות חוזרות, איטיות ובמסלול קבוע, ולכן קלות בהרבה לאוטומציה מנסיעת-נוסעים, והן מייצרות הכנסה בזמן שהמונית עדיין בפיילוט.
האסטרטגיה הבין-לאומית שלה בולטת אף היא. ב-2023 קיבלה את הרישיון הלאומי הראשון בהיסטוריה של איחוד האמירויות לנהיגה אוטונומית בכבישי המדינה, ובאותה תקופה קיבלה גם רישיונות-בחינה מרשות התחבורה של סינגפור. נכון ל-2026 היא מחזיקה היתרי-נהיגה-ללא-נהג בשמונה מדינות, וכלי-הרכב שלה נפרסו בלמעלה מ-60 ערים ב-13 מדינות.
בשנת 2024 הוכרזה שותפות אסטרטגית עם Uber להעמדת כלי-הרכב האוטונומיים של WeRide על גבי אפליקציית Uber, החל באבו-דאבי — מודל שמאפשר לחברה טכנולוגית להיכנס לשוק זר מבלי לבנות בעצמה את מערך הביקוש, התשלומים ושירות-הלקוחות. באותה שנה נחתמו הסכמים דומים גם עם Strides, חברת-בת של מפעילת התחבורה הציבורית של סינגפור, ועם חברת תחזוקה מקומית להפעלת מטאטאי-הרחוב שלה שם.
באוקטובר 2024 הונפקה WeRide בנאסד"ק וגייסה כ-440 מיליון דולר, ומאוחר יותר נרשמה גם בבורסת הונג-קונג. בינואר 2025 הצטרפה לפרויקט בשווייץ במימון קנטון ציריך ורכבת המדינה השווייצרית, ובאותה שנה הרחיבה פעילות גם לבלגיה, לצרפת ולערב הסעודית — דוגמה לכך שהתחום נעשה תלוי לא רק בטכנולוגיה, אלא גם בנכונות של רשויות מקומיות להעמיד כביש אמיתי לרשות המערכת. הפריסה בשווקים קטנים ומפוקחים היטב, במקום מאבק חזיתי מול ויימו בערים אמריקאיות, היא אסטרטגיה מכוונת שגם Pony.ai הסינית המתחרה נוקטת.