רובוט חקלאי (Agricultural Robot) הוא רובוט המבצע עבודת שדה — קטיף, ניכוש, זריעה, ריסוס או ניטור גידולים — לרוב על רקע מחסור חריף בידיים עובדות. הקטיף הוא תחום היישום המרכזי כיום, ולצדו התפתחו מכונות לבקרת עשבייה ומזיקים, לשתילה, לניתוח קרקע ולאיסוף נתונים על בריאות הגידול ועל מועד הקטיף המיטבי.
דווקא הקטיף חושף את גבולות הטכנולוגיה. פרי רך נפגע בקלות, ופרי בשל אינו נראה כמו שכנו שלצדו: מכונה נדרשת להבחין בין בשל לבוסר, לאתר את הפרי בין העלים ולאחוז בו בכוח שיספיק אך לא יימעך. שדה חקלאי גם אינו קו-ייצור — התאורה משתנה מבוקר לערב, הרוח מזיזה את הענפים, ואין שני עצים זהים. ויקיפדיה מציינת שקטיף תפוחים בידי רובוט טרם הפך לכדאי מסחרית: הקצב הטיפוסי הוא פרי אחד כל חמש עד עשר שניות, לעומת כפרי אחד בשנייה בידי אדם.
המניע הכלכלי חזק. יפן מתמודדת עם מחסור בעובדים חקלאיים על רקע הזדקנות האוכלוסייה, וארצות-הברית תלויה בעובדים מהגרים שזמינותם ירדה. בין המערכות שפותחו נמנות Blue River Technology, שטענה להפחתה של כ-90% בשימוש בקוטלי-עשבים באמצעות ריסוס ממוקד; ecoRobotix, רובוט ניכוש המונע באנרגיית שמש; Harvest Croo לקטיף תותים; ו-Thorvald של Saga Robotics, כלי רב-תכליתי.
הזווית הישראלית כאן ממשית. חברת Tevel Aerobotics, שהקים יניב מאור באזור גדרה, מפתחת רובוטים מעופפים אוטונומיים לקטיף: כל כלי נושא זרוע מכנית בעלת תפסן, קוטף פרי אחד-אחד ומניח אותו במכל על הקרקע, בלי לפגוע בו. המערכת נשענת על אלגוריתמים של ראייה, תמרון ואיזון כדי לזהות אילו פירות בשלים, והודגמה על תפוזים ועל זני תפוחים שונים. כפי שהסביר מאור, המחסור בקוטפים הוא בעיה עולמית — ופרי רב נותר תלוי על העץ פשוט משום שאין די אנשים שיקטפו אותו בזמן.