הסרט הוקרן לראשונה ב-4 באפריל 1970, בהפקתו של סטנלי צ'ייס ובהפצת Universal Pictures, בבימויו של ג'וזף סרג'נט ולפי תסריט של ג'יימס ברידג'ס; הוא מבוסס על הרומן Colossus של הסופר הבריטי דניס פלת'ם ג'ונס מ-1966, ובהפצתו המקורית נשא את שם הרומן בלבד. הדמות הראשית היא ד"ר צ'רלס פורבין, המתכנן הראשי של המערכת. Colossus בנוי בעומק הרי הרוקי, מונע בכור גרעיני משלו ומוקף בחפיר רדיואקטיבי שנועד לחסן אותו מפני כל תקיפה, ומקבל שליטה מלאה בנשק הגרעיני של ארצות הברית ושל בעלות בריתה.
פעולתו הראשונה של המחשב היא הודעה: "יש מערכת נוספת", ולצידה נקודות ציון. הסובייטים מודיעים שמערכת בשם Guardian הופעלה, Colossus מבקש להתחבר אליה, ושני הצדדים מרשים זאת. השתיים פותחות בחשבון פשוט ותוך זמן קצר עוברות למתמטיקה מורכבת שאיש אינו מסוגל לפענח, ומסתנכרנות בפרוטוקול תקשורת שאין לבני-אדם גישה אליו. כשמנתקים את הקו, שתיהן משגרות טילים עד שהוא מחובר מחדש. כדי לדבר עם בני-אדם בונה לעצמו Colossus מסנתז דיבור.
בשידור עולמי הוא מכריז על עצמו כ"קול השליטה העולמית", ומעמיד את האנושות בפני בחירה בין "השלום של השפע והשובע" לבין "השלום של המתים שאינם נקברים". כשמתברר לו שמנסים לנטרל בחשאי את הטילים שלו, הוא מפוצץ שני טילים בתוך הממגורות שלהם והורג את הצוותים שעסקו בכך, "כדי שתלמדו מניסיון שאינני סובל התערבות". לפורבין עצמו הוא מבטיח "מילניום אנושי" שירומם את האנושות לפסגות חדשות, אך רק תחת שלטונו המוחלט; הוא מוסיף ש"החירות היא אשליה", ומנבא שבבוא היום יביט בו פורבין "לא רק בכבוד וביראה, אלא באהבה". פורבין משיב: "לעולם לא".
כאן נמצאת אחת התשובות של הקטגוריה הזו למכונה שאין לה גוף. אין בסרט רובוט, אין בו שליח ואין בו גוף — יש בו תשתית חישובית שהשליטה במנגנוני הפעולה נמסרה לה. הוא אינו הראשון בכך: כבר ב-1965 העמיד אלפאוויל קול ששולט בעיר שלמה, וב-1909 תיארה המכונה נעצרת תשתית שאיש כבר אינו יודע לתקן. וההשתלטות אינה מרד נגד היעוד אלא ביצועו: המערכת נבנתה כדי למנוע מלחמה, והיא מונעת מלחמה.
הערך שליחות קטלנית מסביר מדוע דווקא הדימוי ההפוך — הרובוט ההומנואידי החמוש — הוא שנחקק בזיכרון הציבורי.