ועידת דארטמות' (Dartmouth Conference)

קיץ 1956, דארטמות': שמונה שבועות שקיבלו שם

הוועידה המלאה נקראה "פרויקט-המחקר הקיצי של דארטמות' על בינה מלאכותית", והתקיימה במשך כשמונה שבועות, מ-18 ביוני עד 17 באוגוסט 1956, בקמפוס אוניברסיטת דארטמות' בהנובר, ניו-המפשייר. ארבעה חוקרים ארגנו אותה: ג'ון מקארתי, מרווין מינסקי, נתנאל רוצ'סטר וקלוד שאנון — כולם מדעני-מחשב ומתמטיקאים צעירים-יחסית באותה עת, לא עוד "אבות-מייסדים" מוכרים כפי שההיסטוריה מזכירה אותם היום.

ההצעה הרשמית: "מחקר של חודשיים, 10 איש" ב-13,500 דולר

ההצעה הפורמלית, שהוגשה לקרן רוקפלר ב-31 באוגוסט 1955 ונחתמה בידי מקארתי, מינסקי, רוצ'סטר ושאנון, נפתחה בניסוח שאפתני: "We propose that a 2-month, 10-man study of artificial intelligence be carried out..." — הצעה למחקר של חודשיים, בהשתתפות 10 איש, מבוססת על ההשערה ש"כל היבט של למידה, או כל תכונה אחרת של אינטליגנציה, ניתן בעקרון לתיאור מדויק כל-כך שמכונה תוכל לדמות אותו". התקציב שביקשו מקרן רוקפלר היה צנוע ביחס לשאפתנות ההצהרה: 13,500 דולר בסך-הכול, מפורט לפריטים — 7,200 דולר למשכורות שישה חוקרים בכירים (1,200 דולר לכל אחד), 1,400 דולר למשכורות שני סטודנטים לתואר-שני (700 דולר לכל אחד), כ-2,400 דולר לנסיעות ולשכר-דירה, 850 דולר להוצאות-מזכירות וארגון, ועוד 600 דולר לנסיעות נוספות ו-550 דולר לבלתי-צפוי.

שבעה נושאים על השולחן

ההצעה עצמה פירטה שבעה "היבטים של בעיית הבינה המלאכותית" שהמשתתפים התבקשו לחקור: מחשבים אוטומטיים (האם המגבלה היא בכוח-החישוב או ביכולת לכתוב תוכניות שמנצלות אותו); איך מתכנתים מחשב להשתמש בשפה; רשתות-נוירונים (איך מארגנים נוירונים כך שייצרו מושגים); תורת-גודל-החישוב (מדידת יעילות ומורכבות של תהליכי-חישוב); שיפור-עצמי של מכונות; הפשטות (איך מכונה מסווגת ומחלצת מושגים מנתוני-חושים); ואקראיות ויצירתיות — ההשערה שההבדל בין חשיבה יצירתית לחשיבה שגרתית טמון בהזרקה מבוקרת של אקראיות. רוב הנושאים האלה נותרו, במידה זו או אחרת, במרכז מחקר-ה-AI עד היום.

למה "בינה מלאכותית" — ולא "קיברנטיקה"

בתחילת שנות ה-50 היו לתחום כמה שמות מתחרים: קיברנטיקה, תורת-האוטומטים, ו"עיבוד-מידע מורכב" — כל אחד נושא הטיה מושגית שונה. מקארתי, אז פרופסור-עוזר צעיר במתמטיקה בדארטמות', בחר במונח "בינה מלאכותית" בין השאר בגלל הניטרליות שלו: הוא נמנע ממיקוד-יתר בתורת-האוטומטים הצרה, וגם מהזדהות עם קיברנטיקה — תחום שהיה מזוהה מאוד עם משוב-אנלוגי, ושבו היה עלול להתמודד עם נורברט וינר, דמות תקיפה ובולטת בתחום, כמדריך בלתי-רשמי או כבר-פלוגתא. ההצעה של 1955 היא שמזוהה כמקור-הטבע-בכתב של הצירוף "Artificial Intelligence".

מי באמת הגיע: הפער בין התוכנית למציאות

במכתב מ-26 במאי 1956 עדכן מקארתי את קרן רוקפלר על תוכנית של 11 משתתפים: שישה לכל התקופה (מינסקי, ג'וליאן ביגלו, דונלד מק-קיי, ריי סולומונוף, ג'ון הולנד ומקארתי עצמו), שלושה לארבעה שבועות (שאנון, רוצ'סטר, אוליבר סלפרידג'), ושניים לשבועיים הראשונים בלבד (אלן ניואל והרברט סיימון). המציאות הייתה שונה: מק-קיי והולנד לא הגיעו כלל, וטרנצ'רד מור החליף את רוצ'סטר לשלושה שבועות. בפועל השתתפו בוועידה כ-20 חוקרים בשלבים שונים, כשבכל יום נכחו בין 3 ל-8 מהם. שלושה בלבד — סולומונוף, מינסקי ומקארתי עצמו — נכחו לאורך כל משך הוועידה; שאנון נכח כארבעה שבועות, כפי שתוכנן. ניואל וסיימון הגיעו לשבועיים כמתוכנן, והציגו את תוכנת "התיאורטיקן הלוגי", תוכנית-המחשב הראשונה שמדמה חשיבה אנושית. הפורמט לא היה מחקר-מכוון אלא סדרת "סיעורי-מוחין" פתוחים סביב שפה, הפשטה, פתרון-בעיות, רשתות-נוירונים ושיפור-עצמי של מכונות. משתתף אחד, ארתור סמואל, תיאר את חוויית האירוע כ"מעניינת מאוד, מגרה מאוד, מרגשת מאוד".

המורשת: "האמנה המכוננת" שלא עמדה בלוח-הזמנים שלה

הוועידה מכונה לעיתים "האמנה המכוננת" של תחום ה-AI, ונחשבת באופן נרחב לאירוע-המכונן של הבינה המלאכותית כתחום-מחקר עצמאי, נפרד מהקיברנטיקה ומתורת-האוטומטים שקדמו לה. עם זאת, האופטימיות הקיצונית של המשתתפים — הציפייה שבעיות-מפתח כמו שפה וחשיבה ייפתרו תוך שנים ספורות, כפי שנוסחה כבר בהצעה המקורית — לא התממשה בקצב הצפוי, ותרמה מאוחר יותר לתקופות המימון-הקיצוני שכונו "חורפי בינה מלאכותית".