מרכז נתונים הוא המבנה שבו יושבים השרתים שמריצים בפועל את שירותי הענן ואת מודלי ה-AI. השאלה כמה כאלה יש היא הדרך המוחשית ביותר לראות איפה הכוח החישובי של העולם מרוכז.
לפי דוח מדד ה-AI של אוניברסיטת סטנפורד, מהדורת 2026, בארצות-הברית פועלים 5,427 מרכזי נתונים — יותר מפי עשרה מכל מדינה אחרת בעולם. ריכוז כזה במדינה אחת נדיר בתשתיות בסדר גודל דומה.
התמונה נראית דומה גם כשמודדים לפי צריכת חשמל במקום לפי מספר מבנים. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה קבעה בדוח מאפריל 2025 שנכון ל-2024, ארצות-הברית אחראית לכ-45 אחוזים מצריכת החשמל העולמית של מרכזי נתונים, סין לכ-25 אחוזים ואירופה לכ-15 אחוזים. שתי מדידות שונות לחלוטין מגיעות לאותה מסקנה, וזה מחזק אותה.
הריכוז הזה גם משנה את מערכת החשמל המקומית. לפי אותו דוח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה, מרכזי נתונים צפויים להוות כמעט מחצית מכלל הגידול בביקוש לחשמל בארצות-הברית עד 2030. במילים אחרות, החלטה על מיקום של מתקן אחד גדול היא כיום שאלה תשתיתית לאומית, לא רק עסקית.
להתפלגות הזו יש השלכות מעשיות. היא קובעת לאן זורמת ההשקעה בתשתיות חשמל, אילו מדינות נושאות בעלות הסביבתית של המחשוב, ואיפה בפועל שמורים הנתונים של משתמשים מכל העולם — שאלה שעומדת בבסיס חלק ניכר מהרגולציה האירופית על העברת מידע. שווה לזכור שספירת מרכזי נתונים תלויה בהגדרה: מתקן ענק של ספק ענן ומתקן קטן של חברה בינונית נספרים לעיתים כאותה יחידה אחת, ולכן מספר המתקנים מטעה יותר ממדידת צריכת החשמל שלהם.
הערה נוספת: רק חלק ממרכזי הנתונים משמש בכלל לבינה מלאכותית. הרוב המכריע ממשיך להריץ את מה שהריץ קודם — אחסון, אתרים, דואר, וידאו לפי דרישה ומערכות ארגוניות. ה-AI הוא הרכיב שגדל הכי מהר בתוכם, לא הרכיב הגדול ביותר בהם.