מה המדד אומר, ואיך מחשבים אותו
PUE הוא מנה פשוטה: סך החשמל שנכנס למתקן, חלקי החשמל שמגיע לציוד המחשוב עצמו. כל מה שמעל 1.0 הוא תקורה — קירור, מאווררים, תאורה ואיבודים בהמרת-מתח. ערך של 1.5 אומר שעל כל קילוואט-שעה שמגיע לשרתים נשרף עוד חצי קילוואט-שעה על התקורה. המדד תוקנן ב-2016 כתקן בינלאומי (ISO/IEC 30134-2:2016). התקן עצמו אינו מטיל חובת דיווח, אך מספר גדל של מדינות כבר מחייבות ערכי PUE — ראו בהמשך.
שני מספרים, שני עולמות: 1.52 מול 1.09
בסקר מרכזי-הנתונים העולמי ה-16 של Uptime Institute, שפורסם ב-28 ביולי 2026 ונשען על יותר מ-800 מפעילים, עמד הממוצע התעשייתי השנתי על 1.52. גוגל, לעומת זאת, מדווחת על ממוצע שנתי של 1.09 לכלל מערך מרכזי-הנתונים שלה ב-2025. במונחי בזבוז: במתקן ממוצע כ-34 אחוזים מהחשמל שנכנס אינו מגיע לשבב כלל, לעומת כ-8 אחוזים אצל גוגל, שמנסחת את אותו פער כתקורה קטנה ב-83 אחוזים מממוצע התעשייה.
אותה שאלה, שתי תשובות: 1.52 מול 1.36
אותו סקר עצמו מציע חישוב שני. כשנותנים למתקנים הגדולים משקל יחסי לגודלם, הממוצע יורד ל-1.36 — ולפי Uptime הוא גם משתפר מהר יותר מהממוצע לכל-מתקן, לפחות מאז 2024. מתקנים חדשים וגדולים, כותב אותו מקור, מדווחים באופן שגרתי על 1.3 ומטה. ההבדל אינו במדידה אלא בשקלול: מתקנים קטנים רבים מושכים את הממוצע הפשוט למעלה אך מחזיקים חלק קטן מהקיבולת.
הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה, שממדלת את כלל המלאי העולמי, מגיעה למספר קרוב לחישוב המשוקלל: ממוצע עולמי של 1.41 ב-2024, לעומת 1.43 ב-2023 ו-1.53 ב-2020, וצפי לירידה ל-1.29 עד 2030 שתחסוך כ-90 טרה-וואט-שעה. לפי אותם נתונים, ב-2024 הטווח נע מ-1.92 במרכזי-נתונים ארגוניים ותיקים ל-1.14 במתקנים היפר-סקייליים. בתרחיש-התייעלות גבוה היא מעריכה ירידה נוספת, לכ-1.13 ב-2035 לעומת כ-1.21 בתרחיש-הבסיס — אך שם ההנחה היא מעבר מהיר של עומסים למתקנים היפר-סקייליים, לא שיפור של המלאי הקיים.
מגמה שנעצרה: מ-2.5 ב-2007 ל-1.52 היום
הנתון של Uptime Institute נע בטווח צר מאז 2020: 1.59 ב-2020, 1.57 ב-2021, 1.55 ב-2022 ו-1.58 ב-2023. מהדורת 2025 של הסקר תיארה את הממוצע כמשתנה במעט בלבד, שנה שישית ברציפות, ומהדורת 2026 מדווחת על שיפור קל בלבד — ל-1.52. בעשור שקדם לכך הירידה הייתה חדה לגמרי: 2.5 ב-2007, 1.98 ב-2011, ו-1.65 ב-2014.
הסקר מסביר את הקיפאון במלאי הוותיק ובחסמים אזוריים לקירור יעיל. זו גם אחת הסיבות שהתעשייה בונה מתקנים חדשים במקום להוציא יותר מהישנים.
מדד שקל "לשפר" בלי לשפר דבר — ומה בכל זאת מחייב
PUE מדווח ברובו בידי המפעילים עצמם, והתקן הבינלאומי אינו מטיל חובת דיווח — אבל זה כבר אינו תחום ללא רגולציה. ה-IEA מונה יעדי PUE מחייבים בסין (1.5 עד 2025), בגרמניה (1.2 עד 2026 במתקנים חדשים), ביפן (1.4 עד 2022) ובאוסטרליה (1.4 עד 2025); באוסטרליה פועלת מינואר 2025 תוכנית-תיוג החובה הראשונה והיחידה בעולם למרכזי-נתונים, בסולם שנע בין 1.07 ל-2.42.
מרחב התמרון עדיין גדול. המפעיל בוחר מה נכלל ב"מתקן" — לא לספור את התאורה או את המשרדים מקטין את המנה. הוא בוחר גם מתי למדוד: אותו מתקן בדיוק ייתן תוצאה אחרת בחורף מאשר בקיץ. ויש פרדוקס מובנה — כשמורידים את עומס המחשוב, המכנה קטן וה-PUE עולה, למרות שנצרך פחות חשמל. ה-IEA מציינת שמחקרים לא מעטים נשענים על הנחות PUE מיושנות או פשטניות מדי, בהיעדר נתונים ציבוריים איכותיים.
מה PUE לא מודד, ומלכודת המכנה
המדד מתעלם מכל מה שאינו יחס-חשמל: מאיזה מקור מגיע החשמל, כמה מים נצרכו לקירור, וכמה מהזמן השבבים עצמם עומדים בטלה. מתקן שרץ על פחם יכול להציג ערך מצוין. ומלכודת אחרונה: את אותו 1.52 אפשר לתאר גם כתקורה של 52 אחוזים וגם כ-34 אחוזים מהחשמל — הראשון ביחס לחשמל השרתים, השני ביחס לסך שנכנס. שני המספרים נכונים ומודדים מכנה אחר.