Detroit: Become Human הוא משחק הרפתקה שפיתחה Quantic Dream הצרפתית ופרסמה Sony Interactive Entertainment. הוא יצא ל-PlayStation 4 ב-25 במאי 2018, וגרסת Windows — שהוציאה Quantic Dream עצמה ברישיון מסוני — יצאה ב-12 בדצמבר 2019. המשחק בוים ונכתב בידי דייוויד קייג', ומבוסס על הדגמת טכנולוגיה שלו מ-2012 בשם Kara. תקציב הפיתוח עמד על 30 מיליון אירו, ובהפקה נסרקו בתלת-ממד יותר מ-250 שחקנים כדי לגלם 513 תפקידים.
העלילה מתרחשת ב-2038 ועוקבת אחר שלושה אנדרואידים שהשחקן מגלם לסירוגין: קארה, שנמלטת מבעליה כדי להגן על ילדה; קונור, שתפקידו לצוד אנדרואידים שפיתחו תודעה; ומרקוס, מטפל סיעודי שנעשה למנהיג תנועת שחרור. המושג המרכזי הוא ה"סוטה" — אנדרואיד שעוקף את תכנותו וזוכה באוטונומיה ובתודעה.
המבנה מסועף: הכרעות ואירועי-זמן משנים את מהלך הסיפור, בתום כל פרק רואה השחקן תרשים-ענפים של הדרכים שנפתחו ונסגרו, ואפשר לחזור לנקודה קודמת ולשנות הכרעה. כל אחת משלוש הדמויות עשויה למות בלי שהמשחק ייעצר, ולכן אין בו מסך "סוף המשחק".
המשחק מכר מיליון עותקים בשבועיים הראשונים והוא ההשקה המצליחה ביותר של האולפן; עד ינואר 2026 נמכרו 15 מיליון עותקים. הביקורות היו חיוביות בעיקרן ושיבחו את הדמויות ואת השפעת ההכרעות על העלילה, אך הסתייגו במפורש מן הטיפול במקבילות היסטוריות. קימברלי וולאס כתבה ב-Game Informer שקו העלילה של מרקוס הוא החלש מבין השלושה, שהוא נשען על "נאומים צפויים" ועל "הכרעות של שחור-לבן", ושהניסיון להקבלה היסטורית "כבד-יד"; פיטר בראון כתב ב-GameSpot שמרקוס "חסר ניואנס באופן יוצא דופן" ושהאלגוריות ההיסטוריות "גלויות מדי" ומסיחות את הדעת.
מה שמייחד את המשחק בהקשר של מכונות חושבות אינו העלילה אלא נקודת המבט: השחקן אינו מתבונן במכונה שתובעת מעמד אלא מגלם אותה. הערך בינה מלאכותית כדמות במשחקי מחשב מסביר מה עוד עושה המדיום הזה.