Empire of AI (ספר)

הספר והמחברת

השם המלא של הספר הוא Empire of AI: Dreams and Nightmares in Sam Altman's OpenAI — בתרגום חופשי, "אימפריית ה-AI: חלומות וסיוטים ב-OpenAI של סם אלטמן". הוא יצא לאור ב-20 במאי 2025 בהוצאת Penguin Press בארצות הברית, ויש בו 496 עמודים. בבריטניה יצא בהוצאת Allen Lane, עם כותרת משנה אחרת: Inside the Reckless Race for Total Domination. מהדורה בכריכה רכה יצאה ב-19 במאי 2026. קארן האו למדה הנדסת מכונות ב-MIT. לדבריה, עבדה זמן קצר בעמק הסיליקון והתאכזבה ממה שראתה שם, עברה לעיתונאות ב-2016 והתמחתה ב-AI משנת 2018. היא הייתה עורכת בכירה לתחום ה-AI במגזין MIT Technology Review, וכתבת "וול סטריט ג'ורנל" שסיקרה חברות טכנולוגיה אמריקאיות וסיניות. לפי ההערה שפורסמה עם קטע מהספר, הוא מבוסס על ראיונות עם כ-260 אנשים ועל אוסף גדול של התכתבויות ומסמכים. האו פנתה לכל הדמויות והחברות המרכזיות בספר, אבל OpenAI וסם אלטמן בחרו שלא לשתף פעולה. הספר יצא כמעט במקביל לספר אחר על החברה, The Optimist של קיץ' הייגי מ"וול סטריט ג'ורנל", שמתמקד יותר באלטמן עצמו, ולפי ביקורת ב-MIT Technology Review נראה שהייגי קיבלה הרבה יותר גישה לאלטמן ולסובבים אותו.

איך זה התחיל: שלושה ימים בתוך OpenAI

שורשי הספר בכתבה שהאו כתבה ל-MIT Technology Review. ב-2019, כש-OpenAI הייתה עדיין חברה שמעטים מחוץ לעולם המחקר שמעו עליה, היא הציעה לכתוב עליה כתבת פרופיל, וקיבלה שלושה ימים לראיין את ההנהלה ולשהות במשרדים. היא הגיעה ב-7 באוגוסט 2019. גרג ברוקמן, אז מנהל הטכנולוגיה של החברה, קיבל את פניה במילים: "מעולם לא נתנו למישהו כל כך הרבה גישה". הכתבה פורסמה בפברואר 2020, על סמך מה שראתה במשרדים, כמעט שלושה תריסר ראיונות וכמה מסמכים פנימיים. "יש חוסר התאמה בין מה שהחברה מצהירה בפומבי לבין האופן שבו היא פועלת מאחורי דלתיים סגורות", כתבה. לדבריה, התחרותיות העזה והלחץ לגייס עוד ועוד כסף שחקו את עקרונות היסוד של החברה: שקיפות, פתיחות ושיתוף פעולה. לפי ניאל פירת', העורך הבכיר של המגזין, OpenAI לא הייתה מרוצה מהתוצאה. "OpenAI לא דיברה איתי שוב במשך שלוש שנים", כתבה האו. האו כתבה במגזין גם סדרת כתבות על "קולוניאליזם של AI", ולדבריה הסדרה הזו הניחה את היסודות לתזה של הספר ולשמו.

התזה: למה "אימפריה"

"מצאתי רק מטפורה אחת שמתמצתת את טבען של שחקניות הכוח האלה ב-AI: אימפריות", כותבת האו. היא מזכירה שבתקופת הקולוניאליזם האירופי השתלטו האימפריות על משאבים שלא היו שלהן, וניצלו את עבודתם של העמים שכבשו כדי להפיק את המשאבים האלה. לטענתה, חברות ה-AI הגדולות פועלות באופן דומה. בראיון לרדיו NPR פירטה: קבוצה קטנה בראש מקבלת החלטות בשביל כל העולם, ושאר האנשים חיים עם התוצאות בלי שיהיה להם קול. האימפריות החדשות, לדבריה, אינן אלימות באופן גלוי כמו הישנות, אבל הן מנצלות עבודה ברחבי העולם, משתלטות על קרקעות למרכזי נתונים, ולוקחות נתונים שאנשים העלו לרשת בלי לדעת שישמשו להפקת רווח. "הדמוקרטיה לא יכולה לשרוד בעולם שבו לרוב האנשים כבר אין יכולת פעולה, קול ושליטה בחייהם", אמרה. בראיון ל-Rest of World נדונו אותן פרקטיקות במונחים של קולוניאליזם נתונים. האו מדגישה שאינה מתנגדת ל-AI עצמו. מה שהיא דוחה, כתבה, הוא הרעיון המסוכן שתועלת רחבה מ-AI יכולה לצמוח רק מגרסה של הטכנולוגיה שדורשת מאיתנו לוותר על הפרטיות, על יכולת הבחירה ועל הערך של העבודה והאמנות שלנו. זו עמדתה של המחברת, וכפי שמתואר בהמשך, לא כל המבקרים קיבלו אותה.

סיפור OpenAI: מארגון מחקר למרוץ

הקו המרכזי בספר הוא ההיסטוריה של OpenAI. לדברי האו, החברה נוסדה כארגון מחקר ללא כוונת רווח, שנועד לעשות מחקר יסודי "לטובת האנושות כולה" ולשתף אותו עם הציבור. כבר בביקורה ב-2019 מצאה בה סודיות ותחרותיות: המנהלים הדגישו שהם חייבים להיות הראשונים שיגיעו לבינה מלאכותית כללית (AGI), ולדבריה היה בכך מתח מובנה בין הרצון להיות ראשון לבין הרצון להיות פתוח. הספר מתאר את עזיבתו של המשקיע המוקדם אילון מאסק, את המעבר של החברה לכיוון של מטרות רווח, ואת הדחתו של סם אלטמן בידי הדירקטוריון בנובמבר 2023 וחזרתו המהירה לתפקיד. האירוע הזה פותח את הספר, ולדברי האו הוא "הבליט את אחת השאלות הדחופות ביותר של הדור שלנו: איך מפקחים על בינה מלאכותית?". לפי ויקיפדיה, הספר עוסק גם במדען הראשי לשעבר איליה סוצקבר, שהיה שקוע ברעיון ה-AGI ובמקביל החל לדאוג מהאופן שבו החברה מטפלת בטכנולוגיה. על אלטמן אמרה האו ל-NPR שהוא "כישרון גיוס כספים של פעם בדור", וגם מספר סיפורים יוצא דופן. לדבריה, אחת המסקנות שהגיעה אליהן היא שמה שאלטמן אומר לאנשים קשור יותר למה שלדעתו הם צריכים לשמוע מאשר למה שהוא באמת מאמין בו. מאחורי המרוץ, לדבריה, עומדות אמונות "כמעט דתיות": יש מי שמאמינים ש-AI יביא אוטופיה, ויש מי שחוששים שישמיד את האנושות, ושני המחנות ממהרים להיות הראשונים שיבנו אותו.

מאחורי הקלעים: עובדים, מים ומחצבים

חלק מהתחקיר לספר נערך הרחק מעמק הסיליקון. האו נסעה לקולומביה ופגשה מתייגי נתונים שמלמדים מערכות AI מה מופיע בתמונות. בקניה ראיינה עובדים בשכר נמוך שהועסקו בחוזה עבור OpenAI, ודירגו את חומרתו של תוכן גרפי קשה ששימש לאימון ChatGPT. לדבריה, זו הייתה עבודה "רעילה מטבעה ומזיקה נפשית", ובראיון ל"גלוב אנד מייל" סיפרה שכמה פעמים פרצה בבכי בזמן הדיווח ובהאזנה חוזרת לראיונות. בצ'ילה תיעדה איך התעשייה מנצלת משאבים כמו מים, חשמל, נחושת וליתיום כדי לבנות מרכזי נתונים, ושמעה את הצד של פעילים מקומיים שנאבקים על המים. הספר מגיע גם לוונצואלה ולפיליפינים. לצד התמונה הקשה, האו מציגה דרך אחרת. ארגון תקשורת מאורי בניו זילנד פיתח כלי לזיהוי דיבור בשפה המאורית, על סמך הקלטות של מתנדבים מהקהילה שנתנו את הסכמתם. לפי הביקורת ב-MIT Technology Review, המודל רץ על שני מעבדים גרפיים בלבד. הארגון ניסח גם רישיון שמחייב כל מי שמבקש גישה לנתונים לחתום על הסכם מחייב לגבי השימוש בהם. לדברי האו, הדוגמה מראה שמודלים יכולים להיות קטנים וממוקדים, עם נתוני אימון ידועים ומוגבלים, בלי עבודה נצלנית שפוגעת בנפש ובלי מחשבי-על עצומים. אותם נושאים נדונים גם בערכים על עבודת רפאים, על ההשפעה הסביבתית של בינה מלאכותית ועל ריבונות נתונים ילידית.

שבחים ופרסים

לפי ההוצאה, Empire of AI נכנס לרשימת רבי המכר של "ניו יורק טיימס". במרץ 2026 זכה בפרס איגוד מבקרי הספרות הלאומי בארצות הברית (NBCC) בקטגוריית העיון. כריסטוף אירמשר, יו"ר ועדת העיון של הפרס, כינה אותו "סיפור סוחף שאין בו גיבורים, אפילו לא גיבורים טרגיים". באפריל 2026 זכה בפרס הספר של "לוס אנג'לס טיימס" בקטגוריית מדע וטכנולוגיה, ולפי ויקיפדיה זכה ב-2026 גם בפרס הלן ברנשטיין של הספרייה הציבורית של ניו יורק למצוינות בעיתונאות. מאט הונאן מ-MIT Technology Review, שהבהיר שהמגזין נוטה מראש לראות את עבודתה של האו באור חיובי, כתב שזו "יצירה עוצמתית, גדושה לא רק בתחקיר מצוין אלא גם ברעיונות גדולים". Kirkus כתב שזה "תיאור חד שמעלה שאלות נחוצות" על הדרך להסדיר את ה-AI כך שיזיק פחות. סם אלטמן כתב ב-X, בלי לנקוב בשמה של האו, שעומדים לצאת כמה ספרים עליו ועל OpenAI ושהחברה השתתפה רק בשניים מהם. "שום ספר לא יצליח לדייק בכל דבר, במיוחד כשיש אנשים שכל כך נחושים לעוות דברים", כתב. לפי Mashable, הספר שלא נזכר בשמו היה של האו.

ביקורת, ותיקון בנתוני המים

לא כל המבקרים השתכנעו. איאן לסלי כתב ב"אובזרבר" שזה "ספר חשוב, שכתבה עיתונאית מסורה", אבל סבר שמבנה הספר עמוס ולא אחיד, שהאו "שלילית ללא הרף" כלפי AI ומתעלמת מהתועלת שהוא כבר מביא למיליוני משתמשים, ושהקטע שבו היא נותנת יחס אוהד להאשמות בהתעללות שהעלתה אחותו של אלטמן, האשמות שאלטמן ומשפחתו מכחישים, בעייתי מבחינה אתית. בנובמבר 2025 הודתה האו בטעות משמעותית בפרק על ההשפעה הסביבתית. היא השוותה בין מרכז נתונים שגוגל תכננה בסרייוס (Cerrillos), ליד סנטיאגו שבצ'ילה, לבין צריכת המים הביתית של תושבי המקום, ונשענה על מסמך ממשלתי שבו, כך התברר, נכתב "ליטרים" במקום מטרים מעוקבים. בגלל זה ההשוואה שלה הייתה מוטה פי אלף. היא הודתה לקורא אנדי מאסלי, שהעלה שאלות על הנתון, ולקחה על עצמה אחריות מלאה. בדצמבר 2025 פרסמה את הנוסח המתוקן שמסרה להוצאה: מרכז הנתונים עלול להשתמש בשנה ביותר מים מכל אוכלוסיית סרייוס, כשמונים ושמונה אלף תושבים. לדבריה, החישוב מבוסס על הכמות המרבית שגוגל דיווחה לממשלת צ'ילה שהמתקן עשוי לשאוב, ולא על צריכה שנמדדה בפועל. באותה הודעה תיקנה גם פסקה על היקף המים העולמי של AI, שבה כתבה בטעות "צריכה" במקום שימוש או שאיבה של מים. לפי Wired, גוגל השהתה את הפרויקט בצ'ילה ואחר כך ביטלה אותו, אחרי שבית משפט הורה לה לבחון מחדש את השפעות משבר האקלים על מי התהום.