פאקס סיליקה (Pax Silica)

ברית של הצהרה, לא של אמנה

פאקס סיליקה (Pax Silica) היא יוזמה בהובלת משרד החוץ האמריקאי, שנועדה לתאם בין מדינות "שותפות מהימנות" את שרשראות האספקה שעליהן נשענת הבינה המלאכותית: מינרלים קריטיים ואנרגיה, ייצור מתקדם ושבבים, ועד מרכזי נתונים ותשתיות מחשוב. היא הושקה בפסגה שנערכה בוושינגטון ב-12 בדצמבר 2025, ובה חתמו שבע מדינות על הצהרת היסוד: ארצות הברית, אוסטרליה, בריטניה, ישראל, יפן, דרום קוריאה וסינגפור. טייוואן, קנדה, האיחוד האירופי וארגון ה-OECD השתתפו בפסגה כאורחים ולא חתמו. ההצהרה אינה אמנה ואינה מחייבת מבחינה משפטית; הנציבות האירופית, לפי יורוניוז, הגדירה אותה "הצהרה פוליטית" שלא תתערב בקבלת ההחלטות הפנימית של האיחוד. את היוזמה מוביל תת-מזכיר המדינה האמריקאי לעניינים כלכליים, ג'ייקוב הלברג. השם משלב את המילה הלטינית pax, "שלום", המוכרת מביטויים היסטוריים כמו פאקס רומנה ופאקס אמריקנה, עם silica — צורן דו-חמצני, חומר הגלם של הסיליקון שממנו עשויים השבבים. ויקיפדיה מציגה את היוזמה כמקבילה האמריקאית לארגון שיתוף הפעולה העולמי בבינה מלאכותית (WAICO) שהקימה סין.

מה בדיוק מתאמים

לפי חומרי משרד החוץ האמריקאי, כפי שהם מסוכמים בוויקיפדיה, תחומי שיתוף הפעולה הם קישוריות ותשתיות נתונים, מחשוב ושבבים, ייצור מתקדם, לוגיסטיקה, זיקוק ועיבוד מינרלים, ואנרגיה. היוזמה מציגה את עצמה כשותפות של "סכום חיובי" שמטרתה לצמצם "תלויות כפייה" — מצב שבו מדינה אחת יכולה ללחוץ על אחרות משום שהיא שולטת בחוליה חיונית בשרשרת. בפועל מדובר במיפוי משותף של שרשראות אספקה, בהשקעות משותפות ובהגנה על תשתיות קריטיות ועל טכנולוגיות רגישות. אתר השבבים הישראלי צ'יפפורטל תיאר את ההצהרה ככזו שמכסה את "כל המחסנית": מינרלים ואנרגיה, ייצור מתקדם, שבבים, תשתיות מחשוב-על, מרכזי נתונים, רשתות תקשורת, תוכנה ומודלי יסוד של בינה מלאכותית. אפשר לחשוב על זה כעל בניין: מודל השפה שהמשתמש פוגש הוא רק הקומה העליונה, ומתחתיו נמצאים מעבדים, מפעלי שבבים, חשמל ומחצבים. האנליסט אכיל ראמש מ-Pacific Forum כתב במגזין National Interest שהיוזמה מבוססת על ההבנה ש"ביטחון כלכלי כיום אינו ניתן להפרדה משליטה באנרגיה, במינרלים קריטיים, בייצור מתקדם ובמודלים מתקדמים".

ישראל: חותמת מהיום הראשון

ישראל הייתה אחת משבע המדינות שחתמו על ההצהרה בפסגת הייסוד. לפי טיימס אוף ישראל, את ישראל ייצגו שם היועץ הכלכלי של ראש הממשלה אבי שמחון, הכלכלן הראשי של משרד האוצר שמואל אברמזון וראש מטה הבינה המלאכותית הלאומי ארז אסקל. משרד ראש הממשלה כינה את ההצטרפות "אות הצטיינות לישראל" וביטוי למעמדה כ"מובילה עולמית בחדשנות ובבינה מלאכותית", ואותו דיווח הזכיר שבישראל מתבצע פיתוח של רבים ממעבדי NVIDIA ושל שבבי תקשורת מתקדמים. ב-16 בינואר 2026 חתמו ישראל וארצות הברית, בעיר דוד בירושלים, על הצהרה משותפת בתחום הבינה המלאכותית במסגרת היוזמה; לפי מעריב, ישראל הייתה המדינה הראשונה שחתמה על הצהרה כזו מול ארצות הברית. לפי הג'רוזלם פוסט, על ההצהרה חתמו אסקל והלברג, והיא עוסקת במחקר, בפיתוח ובהשקעות משותפים בבינה מלאכותית, אנרגיה, מחשוב מתקדם, חלל ושבבים. שגריר ארצות הברית בישראל אמר, לפי מעריב, שהשותפות נועדה לחזק את מעמדה של ישראל כ"חוליה" מרכזית בשרשרת האספקה המתהווה. הלברג אמר, לפי mako, שארצות הברית "תקים אתרי ניסוי בישראל" כדי להיעזר בחדשנות הישראלית ולהאיץ פיתוח של יישומי AI.

מי הצטרף

במהלך 2026 התרחב מעגל החותמות. בינואר 2026 הצטרפו קטאר ואיחוד האמירויות; לפי מידל איסט איי, בשם קטאר חתם שר המדינה לענייני סחר חוץ, אחמד בן מוחמד אל-סייד, והצדדים הצהירו ש"ביטחון כלכלי הוא ביטחון לאומי". ב-20 בפברואר 2026 הצטרפה הודו, בחתימה של השר אשוויני וישנאו לצד הלברג ושגריר ארצות הברית בהודו סרג'יו גור; לפי ויקיפדיה, קדמה לכך ביקורת בהודו על כך שלא נכללה בין המייסדות. בין מרץ למאי 2026 הצטרפו, לפי ויקיפדיה, גם שוודיה, פינלנד, הפיליפינים ונורווגיה. בפסגה השנייה, שנערכה בוושינגטון ב-25 וב-26 ביוני 2026, חתמו עשר שותפות נוספות: ארגנטינה, צ'ילה, קוסטה ריקה, אל סלבדור, האיחוד האירופי, גרמניה, יוון, קזחסטן, הולנד ופנמה. לפי סיכום של משרד עורכי הדין Brownstein מ-29 ביוני 2026, מספר החותמות עמד אחרי הפסגה על 24. בשם האיחוד חתמה הנציבות האירופית, שכתבה ששרשראות אספקה בטוחות ועמידות של סיליקון "חשובות מתמיד". ב-31 ביולי 2026 הצטרפה איטליה, בטקס בברינדיזי, ומשרד החוץ האיטלקי תיאר אז את היוזמה כמאגדת "יותר מעשרים מדינות ואת האיחוד האירופי". רשימות החברות במקורות השונים אינן זהות לגמרי, גם בתאריכי החתימה, ולכן כל מספר כאן מובא לפי המקור והתאריך שלו.

מה יצא מהפסגה השנייה

לפי Brownstein, מעבר להרחבת החברות, 35 מדינות, ובהן ישראל, חתמו בפסגה השנייה על מסמך נוסף, "ההצהרה המשותפת על הזדמנות ה-AI" (Joint Statement on AI Opportunity). הוכרזו גם צעדים מעשיים: פיילוט בפנמה שנועד "לאמת את המקור ואת התנועה של סחורות רגישות הקשורות ל-AI", תוכנית הכשרה בשם Foundry School יחד עם אוניברסיטת סטנפורד, קרן Pax Silica מתוכננת בהיקף של 250 מיליון דולר למינרלים קריטיים ולתשתיות, ואזור ביטחון כלכלי מתוכנן בקזחסטן. אזור כזה כבר נמצא בתכנון בפיליפינים: לפי פיליפין סטאר, מדובר במתחם בשטח של 4,000 אייקר בניו קלארק סיטי שבמחוז טרלאק, שהוצע אחרי הצטרפות הפיליפינים ליוזמה באפריל 2026. המסגרת המשפטית המחייבת של המתחם עדיין הייתה במשא ומתן בזמן הדיווח.

ביקורת: אדמה, ריבונות ו"בחירת צד"

היוזמה עוררה התנגדות בחלק מהמדינות המצטרפות. בפיליפינים, לפי ויקיפדיה, ארגוני חקלאים ודייגים, ארגוני סביבה וקבוצות פוליטיות התנגדו להסבת קרקע חקלאית וחופית לטובת המתחם התעשייתי, וארגון החקלאים KMP כינה את התוכנית "מכירת חיסול מסיבית". במאי 2026 אמר ג'ושוע בינגקאנג, נשיא הרשות הפיליפינית להסבת בסיסים ופיתוח (BCDA), שארצות הברית ביקשה שהאזור יפעל לפי החוק האמריקאי ושאנשיה יקבלו חסינות דיפלומטית, ושהפיליפינים סירבו. הלברג הכחיש ב-25 במאי וכתב ש"מעולם לא אמרנו שהמטרה שלנו היא לשמור על חסינות דיפלומטית". באיחוד האירופי, לפי יורוניוז, צרפת הובילה את הקולות הספקניים, וכמה בירות ביקשו הבהרות על ממשל היוזמה, על הקשר שלה ל-G7 ועל השפעתה על העצמאות הרגולטורית של האיחוד בפיקוח על יצוא ובסינון השקעות זרות. באוגוסט 2026 דיווחה רויטרס, כפי שסיכם The Next Web, על טיוטת מכתב אמריקאי ל-35 החותמות על הצהרת ה-AI: מדינה שתצטרף גם למסגרת הסינית המתחרה, WAICO, עלולה להיות מודרת מהקואליציה. "להיות חלק מהכול פירושו להיות חלק משום דבר", נכתב בטיוטה, וגם: "חתימה על הצהרת Pax Silica אינה רק מינוי לחברות, אלא התחייבות". קזחסטן הייתה אז המדינה היחידה שידוע שהיא חברה בשתי המסגרות.