הדרואידים של מלחמת הכוכבים (Star Wars droids)

מאיפה המילה "דרואיד"?

המילה ⁦droid⁩ היא קיצור של ⁦android⁩, והמקור המתועד הראשון שלה בתרבות הפופולרית הוא טיוטת התסריט השנייה של ⁦Star Wars⁩, שג'ורג' לוקאס השלים ב-28 בינואר 1975. לא לוקאס היה הראשון שהגה אותה: סופרת המדע הבדיוני מארי וולף השתמשה בה כבר ב-1952, בסיפור הקצר ⁦Robots of the World! Arise!⁩ — אך לא ידוע אם לוקאס הכיר את הסיפור הזה, ואין להניח שהכיר.

בעברית המילה לא תורגמה אלא נקלטה כמות שהיא: גם ויקיפדיה העברית משתמשת ב"דרואיד" כמונח קבוע, ומתארת למשל את C-3PO כ"דרואיד פרוטוקול" ואת R2-D2 כ"דרואיד שירות ותיקונים מכניים" — סיווג מתוך עולם הסיפור, לא תיאור טכני של רובוט אמיתי.

מילה בדיונית שהפכה לסימן מסחר של ממש

ל"דרואיד" יש גם חיים מחוץ למסך: המילה רשומה כסימן מסחר של לוקאספילם עוד מ-1977. ב-9 באוקטובר 2009, זמן קצר לפני שוריזון (⁦Verizon⁩) השיקה את קו הסמארטפונים שלה בשם הזה, הגישה לוקאספילם בקשה נוספת לרישום ⁦Droid⁩ — הפעם עבור טלפונים ומכשירים אלחוטיים. וריזון שילמה סכום שלא פורסם על הזכות להשתמש בשם, ומכרה תחתיו סדרת טלפוני אנדרואיד. הדגמים הראשונים בסדרה, מתוצרת מוטורולה ו-⁦HTC⁩, יצאו בנובמבר 2009, וביולי 2013 הוכרז שמוטורולה תהיה היצרנית היחידה של טלפוני ⁦Droid⁩ עבור וריזון. הסדרה כבר אינה פעילה — הדגם האחרון בה יצא ב-2016. לוקאספילם השתמשה בשם גם בפרויקטים משלה — בין היתר במערכת לעריכת וידאו בשם ⁦EditDroid⁩ ובתחנת עבודה דיגיטלית מוקדמת לסאונד בשם ⁦SoundDroid⁩ — והיא גם הגנה עליו: בספטמבר 2010 שלחו עורכי הדין שלה מכתב התראה לסטארט-אפ קטן לשירותי פרסום בשם ⁦Addroid⁩, ודרשו ממנו לשנות את שמו.

C-3PO: הדרואיד שהיה אמור לדבר כמו סוחר מכוניות — ויצא משרת אנגלי

C-3PO נוצר בידי ג'ורג' לוקאס, ואת עיצובו הראשוני עשה אמן הקונספט ראלף מקווארי בהשראת הרובוט מהסרט הגרמני האילם ⁦Metropolis⁩ (1927) בבימוי פריץ לאנג (ראו הערך הנפרד על הסרט). הדמות הופיעה לראשונה בספר ⁦Star Wars: From the Adventures of Luke Skywalker⁩ מ-1976, שעיבד את התסריט לרומן ויצא לפני הסרט עצמו (1977). אנתוני דניאלס מגלם ומדבב אותו בכל סרטי הסאגה וב-⁦Rogue One⁩, ומדבב אותו גם בסדרת ⁦The Clone Wars⁩; ב-⁦The Phantom Menace⁩ הפעיל מייקל לינץ' את הבובה, ודניאלס סיפק רק את הקול. לוקאס רצה בתחילה קול של "סוחר מכוניות משומשות ניו-יורקי חלקלק", אך בקולו של דניאלס הפכה הדמות ל"משרת אנגלי נוירוטי" — וזה הקול שנשאר.

לדמות יש גם ביוגרפיה בתוך העלילה: ב-⁦The Phantom Menace⁩ (1999) מתגלה שאנאקין סקייווקר בנה אותו בטטואין, כשהיה ילד עבד בן תשע; וב-⁦Revenge of the Sith⁩ (2005) מורה הקפטן ריימוס אנטיליס למחוק את זיכרונו, כדי להגן על ילדי סקייווקר. הכותב ג'ונתן מקינטוש מתאר את C-3PO ואת R2-D2 יחד כ"אנדרדוגים שמעוררים הזדהות רגשית", ומציין ששניהם מבוססים על זוג איכרים מתקוטטים מהסרט היפני ⁦The Hidden Fortress⁩ (1958) של אקירה קורוסאווה.

R2-D2: הדרואיד שלא מדבר — והיחיד שזוכר הכול

גם R2-D2 נוצר בידי ג'ורג' לוקאס ועוצב על-ידי ראלף מקווארי, בהשראת אותו איכר מ-⁦The Hidden Fortress⁩; את הדרואיד עצמו פיתח ג'ון סטירס יחד עם אחרים, ואת הבנייה ביצעה חברת ⁦Peteric Engineering⁩. שמו נולד באולפן הסאונד: עורך הסאונד וולטר מרץ' רשם על סליל הקלטה את התיאור "⁦Reel 2, Dialog Track 2⁩", ולוקאס אהב את הצליל "R-2-D-2" מספיק כדי להפוך אותו לשם הדמות. את האפקטים הקוליים שלו יצר בן בארט. קני בייקר גילם אותו בכל שלושת סרטי הטרילוגיה המקורית, המשיך בתפקיד מצומצם יותר בסרטי הקדם (שבהם הוחלף לרוב בבובות על שלט רחוק ובאנימציה ממוחשבת), ונרשם כיועץ ב-⁦The Force Awakens⁩; ג'ימי וי המשיך בתפקיד מ-⁦The Last Jedi⁩ ואילך.

R2-D2 ו-C-3PO הן שתי הדמויות היחידות שמופיעות בכל סרטי הקולנוע של מלחמת הכוכבים, מלבד ⁦Solo⁩ ו-⁦The Mandalorian and Grogu⁩. בניגוד לחברו, זיכרונו של R2-D2 לא נמחק בסוף ⁦Revenge of the Sith⁩ — ולכן, כפי שמנוסח בוויקיפדיה, הוא הדמות היחידה שעדיין חיה בסוף הסאגה ומכירה את כל סיפור משפחת סקייווקר. ג'ורג' לוקאס עצמו ציין את R2-D2 כדמותו האהובה מכל הסאגה, וב-2003 נכנס הדרואיד להיכל התהילה של הרובוטים.

BB-8 ו-K-2SO: לא כל דרואיד נברא נחמד

BB-8 נחשף לראשונה לציבור בטריילר בן 88 שניות שיצא ב-28 בנובמבר 2014, והופיע לראשונה על המסך ב-⁦The Force Awakens⁩ (2015), כדרואיד האסטרומכני של פו דיימרון. העיצוב התחיל בסקיצה של הבמאי ג'יי. ג'יי. אברמס, שאותה תיאר אמן האפקטים ניל סקנלן כ"סקיצה פשוטה מאוד, יפה בפשטותה — כדור עם כיפה קטנה מעליו". לצילומים נבנו שבע בובות פיזיות; את הדרואיד פיתחה ⁦Disney Research⁩, ואת הבובות יצר ניל סקנלן; את בובת המוט המרכזית הפעילו דייב צ'פמן ובריאן הרינג. בעיצוב קולו סייעו ביל היידר ובן שוורץ כ"יועצי קול": אברמס עיבד את קולותיהם במכשיר לשינוי קול שחובר ל-⁦iPad⁩. אנתוני ברזניקן ב-⁦Entertainment Weekly⁩ כתב ש"הוא הקסים אותנו מיד", ופיטר טרוורס ב-⁦Rolling Stone⁩ כתב ש"אף אחד לא יכול לגנוב סצנה מ-BB-8".

לא כל דרואיד נבנה כדי להיות חביב. K-2SO הוא דרואיד אבטחה אימפריאלי שנחטף ותוכנת מחדש בידי המורדים, ומופיע לראשונה ב-⁦Rogue One⁩, בקולו ובלכידת התנועה של אלן טודיק (שמגלם אותו גם בעונה השנייה של ⁦Andor⁩); הוא ידוע בדיבורו הבוטה והסרקסטי, ומזכיר שדרואיד הוא בראש ובראשונה מכונה שתוכנתה למטרה — לא דמות שנולדה חברותית.

איך הם שינו את מה שרובוט "צריך" להיות

ב-1984 אמר הרובוטיקאי ג'רום המלין לניו יורק טיימס ש"רובי הרובוט מ-⁦Forbidden Planet⁩ התחיל לסדוק את מחסום הידידותיות; אחר כך R2-D2 ניפץ אותו" — ציטוט שהביאה ב-2015 העיתונאית אדריאן לה-פראנס, במאמר שפורסם ב-⁦The Atlantic⁩ ופורסם שוב ב-⁦Nextgov/FCW⁩. לפי אותו מאמר, R2-D2 "עיצב גם הוא את התפיסה הציבורית של מה שרובוט הוא ומה שהוא עושה", ו"עזר לכונן עמדה תרבותית מתפתחת: שלמכונה יכולה להיות אישיות, ושאפשר לחבב אותה". המאמר מצביע על כך שההשפעה הזאת ניכרת ברובוטים אמיתיים של היום — מטאטאים רובוטיים, מכונות קפה, הרובוט הנודד ⁦HitchBot⁩ והמכוניות האוטונומיות של גוגל — ובאופן סמוי עוד יותר, במכשיר שרוב האמריקאים נושאים איתם כמעט כל הזמן: הסמארטפון.

זו הנקודה שמבדילה את הדרואידים מרוב היצירות האחרות בקטגוריה הזו: הם לא תרמו תמונה של מכונה מאיימת, אלא את ההפך הגמור ממנה — מכונה שאפשר לחבב, לבטוח בה ולהתרגש ממנה, גם בלי שתדבר מילה.